בשנת 2000 הקימה הכנסת ועדת חקירה פרלמנטרית לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה. לבדיקת בנק המזרחי המאוחד מונה משרד רואי החשבון כספי את כספי ושות'. הבדיקה נמשכה מדצמבר 2001 עד סוף יולי 2003, העסיקה צוות של כשנים עשר עובדים, והתמקדה בשנים 1930 עד 1945. ממצאיה הוגשו כנספח 3 לדוח הוועדה. העמוד הזה מביא אותם בלשון הבודקים עצמם. [1]
חשוב להקדים: דוח הבדיקה אינו פסק דין ואינו קובע חבות. הוא מתאר מה נמצא בארכיון. הבנק חלק על חלק מהממצאים, ובשנת 2012 שילם 9.5 מיליון ש"ח בהסכם פשרה — במפורש בלי להודות בחבות. שני הדברים מובאים כאן.
"לא נצליח למצוא דבר"
הבודקים פותחים בהערה על הפגישה הראשונה שלהם עם הנהלת הבנק:
"ברצוננו להדגיש כי בישיבה הראשונה עם הנהלת הבנק נטען בפנינו כי לבנק אין כלל חומר הנוגע לבדיקה וכי לא נצליח למצוא דבר במהלך בדיקתנו." [1]
בהמשך הבדיקה נמצאו, לפי אותו דוח, עשרה מתוך ארבעה עשר ספרי בעלי המניות המקוריים של הבנק מאז הקמתו ב-1923, ארגזים של כרטיסי דוגמאות חתימה מקוריים משנות השלושים והארבעים, פרוטוקולים של הנהלת הבנק, ותכתובות משנות המלחמה. הדוח גם מציין שבהמשך זכו הבודקים לשיתוף פעולה נרחב מצד מנהלי הבנק ופקידיו. [1]
המכתבים משנת 1939
החומר המשמעותי ביותר שאותר הוא תכתובת של הנהלת בנק המזרחי עם הנהלת בנק אנגלו־פלשתינה ועם המפקח על הבנקים, מן השנים 1939 ו-1940. מסקנת הבודקים מן התכתובת הזו:
"מהדיווחים האמורים עולה כי הנהלת הבנק ידעה בברור שחלק מהמפקידים בבנק הם תושבי חוץ, בכלל זה ממדינות כיבוש, שלא יכולים לתבוע את כספם או שאין לשער שיתבעו אותו." [1]
במכתב מיום 24 באוקטובר 1939, מנהלו בפועל של הבנק כותב לבנק אנגלו־פלשתינה, בהקשר של הערכת משיכות צפויות עד סוף אותה שנה:
"מהפקדונות האלה שצריכים להשתלם עם סוף שנת 1939 יש בערך כ-4,000 לא"י שבעלי הפקדונות נמצאים בפולין ולא צריכים לקחת אותם בחשבון." [1]
במכתב מיום 29 באוקטובר 1939, מנהל סניף תל אביב רושם הערה ליד סכומי פיקדונות וחשבונות עובר ושב בהיקף של כ-28,000 לירות ארץ־ישראליות:
"המפקידים אינם יכולים לתבוע את פקדונותיהם כעת בהיותם בחו"ל או שאין לשער שיתבעו אותם מסיבות אחרות." [1]
לפי הדוח, למכתב הזה צורפו רשומות מפורטות של סניף תל אביב, ובהן מספרי חשבונות בנק, שמות בעלי החשבונות, סכומי הפיקדונות והיתרה בעובר ושב, וכן שם המדינה בחו"ל שבה הם שוהים כידוע לבנק. [1]
במכתב מיום 13 בדצמבר 1940 למפקח על הבנקים נאמר כי סכום של 17,255.920 לא"י שייך לחשבונות שבעליהם נמצאים, עד כמה שידוע לבנק, בחוץ לארץ, וכי חלק ניכר מהם שייך לרוסיה ולא ניתן להידרש בנקל באותה עת. הבודקים מציינים כי ההדגשה על המילים "חוץ־לארץ" ו"רוסיה" מופיעה במסמך המקורי. [1]
מה קרה לחשבונות אחר כך
כאן עובר הדוח מן השאלה מה הבנק ידע לשאלה מה קרה לכסף. הבודקים מצאו שלא היה בבנק נוהל לסגירת חשבונות ביתרת זכות — כלומר חשבון שיש בו כסף של לקוח היה אמור להמשיך להתקיים לזכותו גם אם לא הייתה בו תנועה במשך שנים. לעומת זאת, חשבונות ביתרת חובה זעומה שלא הייתה בהם תנועה במשך עשר שנים נסגרו ביוזמת הסניף. [1]
בין שני הכללים האלה מצאו הבודקים את המנגנון:
"הבנק לא שילם כנראה ריבית בחשבונות ללא תנועה, ולעומת זאת חייב אותם בעמלות. הסקנו מכך כי חיוב תקופתי בעמלות בנקאיות ובדמי ניהול חשבון גרם לשחיקתם של חשבונות רבים שיתרתם היתה בזכות ואף להפיכתם לחשבונות בחובה. שנים מספר לאחר מכן נסגרו חשבונות אלה ביוזמת הנהלת הסניף." [1]
לצורך הבדיקה נבנה מאגר של 8,475 רשומות חשבונות: 64 מן השנים 1936–1939, 519 מן השנים 1940–1959, ו-7,892 מן השנים 1960–1974. הדוח מציין כי נמצאו מקרים רבים שבהם חשבון שהיה ללא תנועה שלוש עד עשר שנים נסגר בפעולה יזומה של הבנק ובסכום אחד. [1]
עוד נמצאו 155 כרטיסי דוגמאות חתימה שנשאו פרטים שלא הופיעו בכרטיסי החשבון: מספרי דרכון, והערות על מקום הימצאו של בעל החשבון — למשל כתובת בתל אביב שלצידה צוין במפורש כי בעל החשבון נמצא בוורשה. [1]
ב-1974, כשהבנק עבר למחשוב, הוחלט לקבוע את תאריך הקליטה למחשב כאילו הוא תאריך פתיחת החשבון ואת היתרה באותו יום כאילו היא יתרת הפתיחה. לפי הדוח, התוצאה הייתה שנתונים היסטוריים בכל חשבונות הלקוחות אבדו ללא אפשרות לשחזרם. [1]
מה הדוח אינו אומר
ראוי לקרוא את הדוח גם לפי מה שאין בו. הבודקים אינם קובעים שהבנק נטל לעצמו כספים של נספי שואה. הם אינם קובעים שמסמכים הושמדו כדי להסתיר — את אובדן המסמכים הם מייחסים לתנאי אחסון במרתפי סניפים ולפינוי מקום, ולכך שעד שנות השבעים לא הייתה חקיקה המחייבת שמירת מסמכים בנקאיים. בעניין הכספות לא הגיעו לממצא כלשהו. ועדת החקירה גם אסרה עליהם להצליב את המאגר שיצרו עם מאגרים חיצוניים כמו זה של יד ושם, ולכן לא ניתן היה לאמת מי מן השמות אכן נספה. [1]
סכומי החבות שייחסה הוועדה לבנק הם תוצאה של שערוך לפי הנחות שקבעה הוועדה עצמה, ולא קביעה שיפוטית. הבנק חלק עליהם.
עמדת הבנק וההסדר משנת 2012
ביום 4 בנובמבר 2012 חתם בנק מזרחי טפחות על הסכם עם החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה, ולמחרת העביר 9.5 מיליון ש"ח. בהודעה שפרסם הבנק נאמר כי לנוכח חשיבות הנושא החליט הבנק, לפנים משורת הדין, להגיע להבנות עם החברה, וכי הכסף מיועד לחשבונות ולמניות של יהודים שנספו בשואה; כספים שלא יימצאו להם יורשים יופנו לסיוע לניצולים נזקקים. בדוח הכספי של הבנק לאותה שנה נרשם כי התשלום נעשה מבלי להודות בכל חבות או טענה שהועלתה נגדו. [2]
שני המסמכים — דוח הבדיקה מצד אחד וההודעה וההסדר מצד שני — הם מה שקיים. הארכיון הזה מביא את שניהם, ואינו קובע ביניהם.
שאלות שנשאלות
מה מצאה ועדת החקירה הפרלמנטרית בבנק המזרחי?
הבודקים מטעמה איתרו בארכיון הבנק תכתובות משנות 1939–1940 שמהן עולה, לשיטתם, שהנהלת הבנק ידעה שחלק מהמפקידים נמצאים בחו"ל, לרבות במדינות כיבוש, ואינם יכולים לדרוש את כספם. כן נמצא מנגנון שבו חשבונות ללא תנועה נשחקו בעמלות ללא ריבית עד שנסגרו.
מה היה כתוב במכתב מ-29 באוקטובר 1939?
ליד סכומי פיקדונות וחשבונות עובר ושב בהיקף כ-28,000 לירות ארץ־ישראליות נרשמה ההערה: "המפקידים אינם יכולים לתבוע את פקדונותיהם כעת בהיותם בחו"ל או שאין לשער שיתבעו אותם מסיבות אחרות". למכתב צורפו רשומות עם שמות, מספרי חשבון וארץ שהייה.
כמה חשבונות נבדקו?
נבנה מאגר של 8,475 רשומות של חשבונות ללא תנועה: 64 מן השנים 1936–1939, 519 מן השנים 1940–1959 ו-7,892 מן השנים 1960–1974. כן נבדקו 155 כרטיסי דוגמאות חתימה וספרי בעלי מניות מאז 1923.
האם נקבע שהבנק נטל כספים של נספי שואה?
לא. דוח הבדיקה אינו פסק דין ואינו קובע חבות או נטילה. הוא מתאר ממצאים ארכיוניים. הבנק חלק על חלק מהם.
מה היה ההסדר של 2012?
ביום 4.11.2012 חתם הבנק על הסכם עם החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה והעביר 9.5 מיליון ש"ח. הבנק הגדיר זאת כתשלום לפנים משורת הדין, ובדוח הכספי צוין שנעשה מבלי להודות בחבות.
מעמד החומר
העמוד הזה מצטט מדוח בדיקה שהוגש לוועדת חקירה פרלמנטרית ומפרסומי הבנק עצמו. אין בו ממצא שיפוטי, אין בו קביעת חבות, ואין לו קשר להליכים המתועדים באתר זה. הוא מובא כרקע היסטורי מתועד.
תגובות
אם הבנק סבור שדבר מה כאן אינו מדויק, יפורסם תיקון מתוארך בסמוך לקבלת הפנייה.
מקורות
בינה מלאכותית סייעה בניסוח. הציטוטים נבדקו מול המסמך המקורי. אין באמור ייעוץ משפטי.