בעשור וחצי האחרונים הוטלו על בנק מזרחי טפחות חמישה עיצומים וקנסות מנהליים, בסך כולל של 11,472,588 שקלים. לצידם עומדים הסדר של 195 מיליון דולר עם משרד המשפטים של ארצות הברית, וסדרת הסדרי פשרה בתובענות ייצוגיות. ההרשעה הפלילית היחידה בכל החומר הזה היא של אדם אחד, לא של הבנק.
ההבחנה הזאת אינה פורמלית. היא ההבדל בין דיווח מדויק לבין הוצאת לשון הרע, ולכן היא מופיעה כאן לפני הנתונים ולא אחריהם.
ארבעה סוגים שונים, ואסור לערבב ביניהם
הרשעה פלילית היא הכרעת בית משפט פלילי שאדם או תאגיד ביצע עבירה. במרשם הזה יש אחת, והיא של נושא משרה.
עיצום כספי או קנס אזרחי הוא סנקציה מנהלית שרגולטור מטיל, לאחר שימוע, בלי הליך פלילי ובלי הרשעה. לבנק עומדת זכות ערעור.
הסדר ללא הודאה באחריות הוא הסכם שבו צד משלם או מתחייב, ובמפורש אינו מודה. פסק דין המאשר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית אינו הכרעה לגוף הטענות.
הסדר להימנעות מהעמדה לדין, כמו זה שנחתם בארצות הברית ב-2019, דוחה את ההליך הפלילי ואינו הרשעה. יחד עם זאת, ההודאה בעובדות היא חלק מההסדר.
חמישה עיצומים וקנסות: 11,472,588 שקלים
כל ההחלטות שלהלן נגד התאגיד, ולא נגד אדם.
25 במרץ 2026 — 6,800,000 שקלים
ועדת העיצומים לתאגידים בנקאיים קבעה שהבנק הפר ארבע הוראות בצו איסור הלבנת הון: חובת בדיקה אל מול הרשימה, דיווח לפי גודל פעולה, דיווח על פעולות הנחזות כבלתי רגילות, והליך הכרת הלקוח. בפירוט: 12 מקרים שבהם לא דווח על פעולות בלתי רגילות, ועוד 35 מקרים שבהם חשבונות בעלי פעילות עסקית סווגו כחשבונות פרטיים. ההפרות התגלו בביקורת שנערכה בבנק בין ינואר ליוני 2023.
הבנק טען שמקור ההפרה בפרשנות משפטית סבירה. הוועדה דחתה:
"הפרת הבנק נובעת מכשל חמור בסיווג הפעולות... הפרשנות של הבנק אינה סבירה בהקשר זה"
ועל אי הדיווח: הבנק "התרשל בהפעלת שיקול הדעת", ו"לא תיעד כראוי ובזמן אמת את שיקול הדעת שמבסס את אי הדיווח". לזכות הבנק נזקפה העברה רטרואקטיבית של כלל הדיווחים.
10 ביוני 2024 — 172,588 שקלים
קנס אזרחי שהטיל המפקח על הבנקים, בלשון ההודעה, "בשל החזקת הבנק באמצעי שליטה בתאגיד ריאלי משמעותי בשיעור העולה על השיעור המותר לפי סעיף 24א לחוק הבנקאות (רישוי)".
6 בפברואר 2023 — 700,000 שקלים
זו ההחלטה הרלוונטית ביותר למי שמנהל מול הבנק הליך הוצאה לפועל. המפקח על הבנקים קבע שהבנק הפר את סעיף 25 להוראת ניהול בנקאי תקין מספר 450, שעניינה גביית חובות. ההפרה, בלשון ההחלטה: אי דיווח ללשכת ההוצאה לפועל, בתוך שבעה ימים, על תקבולים שנתקבלו מלקוחות על חשבון חוב מחוץ ללשכה, וכן דיווחים בתאריך ערך שגוי ובאיחור.
הכוונה המקורית הייתה להטיל מיליון שקלים. לאחר שימוע הופחת הסכום ב-30 אחוזים. בהודעה הנלווית של בנק ישראל נכתב כי הליקויים "עלו מבקרה יזומה" — כלומר הפיקוח יזם את הבדיקה, ולא התקבלה תלונה.
באותו מועד הוטלו עיצומים מקבילים על בנק דיסקונט (1,200,000 שקלים) ועל בנק הפועלים (850,000 שקלים).
8 ביולי 2018 — 220,000 שקלים, ועוד 120,000 לבנק יהב
רשות ניירות ערך הטילה עיצומים על הבנק ועל חברת הבת בנק יהב בשל הפרת הוראת הרשות לבעלי רישיון יועץ השקעות ומשווק השקעות, בעניין ניסיון להניא לקוח מהעברת ניהול תיק ההשקעות שלו לחברה אחרת. הסכומים הופחתו ב-45 אחוזים בשל היעדר הפרות קודמות ומשום שזו הייתה האכיפה הראשונה בנושא.
19 בספטמבר 2012 — 3,800,000 שקלים
ועדת העיצומים לתאגידים בנקאיים, על בסיס דוח ביקורת של הפיקוח על הבנקים לפעולות בשנים 2007 עד 2010. חמש קבוצות הפרות: ניהול חשבונות לעורכי דין בלי שמילאו הצהרה על נהנה; אי דיווח על פעולות בלתי רגילות; ליקויים וחוסרים במידע שהועבר לרשות לאיסור הלבנת הון; אי נקיטת צעדים מספיקים לקבלת הצהרה על נהנים, גם כשהלקוח היה בסניף; ודיווחים שהועברו באיחור ניכר.
20 בינואר 2004 — הפרה בלי עיצום
פריט שאין לו סכום, וחשוב דווקא משום כך. ועדת העיצומים מצאה שבנק המזרחי, לצד בנק הפועלים ובנק אינווסטק, הפר הוראות איסור הלבנת הון בביקורות שנערכו ב-2002: הליכי זיהוי ואימות בפתיחת חשבון, קבלת הצהרה על נהנה ועל בעל שליטה, וליקויים בדיווחים. הוועדה הסתפקה בהתראה בכתב:
"למרות זאת, הסתפקה הוועדה במשלוח התראה בכתב, ולא הטילה עיצום כספי"
הנימוק היה סמיכות ההפרות לכניסת החוק והצווים לתוקף. המשמעות לציר הזמן: שרשרת ההפרות בתחום איסור הלבנת הון מתחילה ב-2002, לא ב-2012.
ההרשעה הפלילית היחידה
אהרן מאיר כיהן כמנכ"ל בנק המזרחי מנובמבר 1970 עד אפריל 1986. באפריל 1986 קבעה ועדת בייסקי כי ראשי הבנקים, ובהם מאיר, אינם יכולים להמשיך בתפקידיהם, והוא התפטר באותו חודש.
בערעור שנדון בבית המשפט העליון בהרכב חמישה שופטים, ע"פ 2910/94 יפת ואחרים נגד מדינת ישראל, עמדו על כנן שתי הרשעות: קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ורישום כוזב במסמכי תאגיד. הערעור על האישום הראשון התקבל ברוב דעות, נגד דעתם החולקת של השופטים קדמי ושטרסברג-כהן. בערכאה הראשונה זוכה מאיר, מחמת התיישנות, מתרמית בניירות ערך ומהטעיית לקוח.
עונשו: שנתיים מאסר על תנאי וקנס 600,000 שקלים, או שישה חודשי מאסר תמורתו. ללא מאסר בפועל, בשונה מארנסט יפת שנידון ל-11 חודשי מאסר בפועל.
ההרשעה נוגעת לוויסות מניות הבנקים. אין לה קשר לרכישת טפחות, אף שמאיר היה המנכ"ל גם בעת הרכישה ב-1980.
בפסק הדין מופיעה הערה של השופט צ. א. טל שראוי לצטט במלואה:
"איש מן המעורבים — בקרב הבנקאים ובקרב רשויות המדינה — לא העלה בדעתו כי המשכת הוויסות אפשר שהיא מהווה עבירה פלילית."
ובהמשך הוא כותב שרשויות השלטון עודדו את הוויסות וסייעו לו, "ולא חלילה מתוך כוונה פלילית, אלא מתוך דאגה ליציבות המשק", ושהבנקאים ואנשי הרשויות "דיברו במושגים של מצוי ורצוי ולא במושגים של מותר ואסור".
ההסדרים
12 במרץ 2019, 195 מיליון דולר. הסדר להימנעות מהעמדה לדין עם משרד המשפטים של ארצות הברית: 53 מיליון השבה, 24 מיליון השבת עמלות שגבה הבנק מנישומים אמריקאים בעלי חשבונות בלתי מדווחים בשנים 2002 עד 2012, ו-118 מיליון קנס. בין ההתנהלויות שבהן הודה הבנק: פתיחת חשבונות בשמות בדויים ובאמצעות ישויות קש, שימוש בתעודות זהות שאינן אמריקאיות, והחזקת דואר הלקוחות בישראל ובשווייץ במקום משלוחו אליהם.
11 במאי 2021, 23 מיליון דולר. הסדר פשרה בתביעה נגזרת נגד נושאי המשרה והדירקטורים, על הפרת חובות פיקוח שהובילו להסדר האמריקאי. הסכום שולם לקופת הבנק על ידי המבטחת, לא על ידי נושאי המשרה. הפשרה אושרה חרף עמדת היועץ המשפטי לממשלה.
נובמבר 2023, כ-45 מיליון שקלים. הסדר בתובענה ייצוגית בעניין "מנגנון הגנה לשעת חירום" בהלוואות דיור בריבית משתנה: כ-26.2 מיליון השבה וכ-18.5 מיליון שווי הנחה עתידית, לכ-87 אלף לקוחות. הנזק הנטען היה כ-180 מיליון שקלים. בהסדר נכתב במפורש שאין בו "משום הודאה מצד מי מהם".
29 בינואר 2025, 2,226,900 שקלים. הסדר בתובענה ייצוגית בעניין עמלות על מכתבי התראה של עורך דין: חיוב נפרד ומלא על מכתבים זהים לבעלי חשבון משותף, וגביית עמלה על מכתבים לערבים. השבה של 90 אחוזים מהפרש העמלה, לצד התחייבויות לעתיד ומינוי מפקח. עמדת הבנק נרשמה בפסק הדין: "הבנק, מנגד, טוען, כי גביית העמלות נעשית כדין".
יוני 2014, 4,850,000 שקלים. חלקו של הבנק בצו מוסכם בבית הדין לתחרות, בפרשת תיאום העמלות, מתוך 70 מיליון שקלים ששילמו חמשת הבנקים הגדולים. הערה שחייבת להיאמר: קביעת הממונה על ההגבלים מאפריל 2009, שלפיה קיימו הבנקים הסדר כובל של חילופי מידע על עמלות בשנים 1990 עד 2004, בוטלה במסגרת אותו צו מוסכם. אין לצטט אותה כקביעה בתוקף.
מה שלא הוכח
- מיכאל צבינרי, מנכ"ל הבנק 1987 עד 1989, דווח כמי שפוטר בהוראת המפקח על הבנקים על רקע הפסדים ופרשת קופיץ. המקור לכך עיתונאי בלבד. לא אותרה ההוראה, לא הבסיס הסטטוטורי ולא תאריך מדויק. בנק ישראל אינו מפרסם החלטות אכיפה מלפני 2004.
- דוח ועדת בייסקי עצמו לא אותר, ולכן מה שהוועדה אמרה ספציפית על בנק המזרחי כמוסד אינו ידוע.
- פרשת ההלוואות בבנק טפחות, 1975. הדרישה לבדיקה מתועדת בעמוד הראשון של דבר מ-31 ביולי 1975. התוצאה לא אותרה.
- מעילת מנהל סניף כרמיאל, 2011. אין הרשעה — המנהל נמלט לחוץ לארץ ולא התגונן. קיים פסק דין אזרחי של בית המשפט המחוזי בנצרת מ-21 באוקטובר 2015, המחייב אותו ב-6,598,335 שקלים, ולצידו קביעה כי "גם התנהלות הבנק אפשרה את המעילה", ולכן חולקה האחריות בחלקים שווים בין הבנק לבין הלקוח.
- לא נמצאה אכיפה של רשות הגנת הפרטיות, רשות המסים, רשות שוק ההון, או רגולטור אמריקאי נוסף מלבד משרד המשפטים.
מה המספרים אומרים
סכומי העיצומים אינם מהותיים ביחס למאזן הבנק. מה שמהותי הוא מה שחוזר בנימוקים. ב-2012 נמצאו "דיווחים שהועברו באיחור ניכר". ב-2023 נמצא אי דיווח בתוך שבעה ימים ודיווחים בתאריך ערך שגוי. ב-2026 נקבע שהבנק "לא תיעד כראוי ובזמן אמת". ובנספח 3 לדוח ועדת החקירה, על שנת 1974, נכתב שהבנק "לא ערך דוח מסכם בסוף פעולת המחשוב" ושבתהליך "אבדה כל ההיסטוריה של החשבון".
ארבעה עשורים, ארבעה הקשרים שונים, ואותה נקודת כשל: התיעוד.
מקורות: החלטות הפיקוח על הבנקים ובנק ישראל מ-20.1.2004, 19.9.2012, 6.2.2023 (החלטה 23LM4786), 10.6.2024 ו-25.3.2026. רשות ניירות ערך, 8.7.2018. ע"פ 2910/94 יפת ואחרים נגד מדינת ישראל. הודעת משרד המשפטים של ארצות הברית מס' 19-215 מיום 12.3.2019. ת"צ 56373-06-21 בק נגד בנק מזרחי טפחות; ת"צ 41639-12-17 שיף נגד בנק מזרחי טפחות; ת"א 170442-12-14 אהרוני נגד בנק מזרחי טפחות ואחרים. דוח ועדת החקירה הפרלמנטרית לאיתור והשבת נכסים של נספי השואה ונספח 3 שלו.