ציר הזמן של בנק מזרחי טפחות: 1923 עד 2026, לפי המסמכים

בנק מזרחי טפחות בע"מ נושא את מספר החברה 520000522 מאז 6 ביוני 1923. זו אותה אישיות משפטית, ברצף, מאה ושלוש שנים. ציר הזמן הזה אוסף את מה שתועד לאורך התקופה הזאת, ורק את מה שתועד. כל תאריך כאן נשען על מסמך שנקרא במלואו, והפריטים שלא אומתו מרוכזים בסוף במפורש.

1923 עד 1928: שני בנקים, שתי תנועות

ברשם החברות רשומות שתי התאגדויות נפרדות. בנק המזרחי בע"מ, מספר חברה 520000522, התאגד ב-6 ביוני 1923, וסטטוס החברה עד היום הוא פעילה. בנק הפועל המזרחי בע"מ, מספר חברה 520001470, התאגד ב-19 במאי 1928, וסטטוס החברה שלו היום הוא חיסול על ידי בית משפט, כלומר פירוק כפוי ולא מרצון.

דוח ועדת החקירה הפרלמנטרית לאיתור והשבת נכסים של נספי השואה מתאר את שתי ההקמות בשורה אחת:

"בשנת 1923 נוסד בנק המזרחי בע"מ על ידי המרכז העולמי של המזרחי; בנק הפועל המזרחי בע"מ נוסד בשנת 1928 על ידי תנועת תורה ועבודה. בשנת 1969 מוזגו שני הבנקים הללו והיו לבנק המזרחי המאוחד בע"מ."

ההון של בנק המזרחי גויס במכירת מניות בוועידות התנועה בארצות הברית, באירופה ובדרום אפריקה. זו נקודת הפתיחה של כל מה שבא אחר כך, משום שאותם בעלי מניות הם נושא הבדיקה שתיערך שמונים שנה לאחר מכן.

1939 עד 1940: הצווים שהבנק לא מילא

בנספח 3 לדוח ועדת החקירה, שכותרתו "הבדיקה בבנק המזרחי המאוחד בע"מ - כספי את כספי רואי חשבון", מתועדת התנהלות הנהלת הבנק בשנתיים הראשונות של המלחמה. הבודקים מצאו שבפרוטוקולים ובתכתובות עם הנהלת בנק אנגלו פלסטינה ההנהלה מציינת בנפרד בעלי חשבונות מחוץ לארץ:

"שהמפקידים לא יכולים לתבוע את פקדונותיהם בהיותם בחו"ל או שאין לשער שיתבעו אותם מסיבות אחרות"

ובהמשך, לשון הבודקים: "כן הדגישה הנהלת הבנק, בחלק מהמסמכים, כי מקום מושב המפקידים הללו - ארצות כיבוש כמו רוסיה ופולניה".

במקביל נמצא מסמך מאמצע 1940 שבו מר פנקס מהנהלת הבנק מתאר את החוב האמיתי של הבנק ומציין במפורש "מזה ליהודי גרמניה, פולניה ובלגיה". באותו מועד כבר היו בתוקף צווי רכוש האויב: לגרמניה מספטמבר 1939, לפולין מינואר 1940, לבלגיה מיוני 1940. קביעת הבודקים קצרה:

"צווים שהבנק לא מילא אותם"

באותן שנים ירדו פיקדונות הציבור בבנק ב-88.6 אחוזים, מ-380,625.510 לירות ארץ ישראליות בשנת 1938 ל-43,336.759 בשנת 1942, בעוד יתרות הזכות האחרות גדלו ב-117.15 אחוזים.

1944 עד 1945: טפחות נולדת מכסף אחר לגמרי

זו הנקודה שבה שני חצאי השם הנוכחי נפרדים לחלוטין. טפחות לא הוקמה על ידי תנועת המזרחי ואין שום תיעוד לקשר ביניהן. היא הוקמה על ידי הסוכנות היהודית, מכספי קרן היסוד.

בעיתון הצופה מ-18 בדצמבר 1944 מופיע הסכום:

"50 אלף לא"י הושקעו בחברת טפחות, חברה למשכנתאות שניות לשיכון בינעירוני"

כחודשיים קודם, ב-25 באוקטובר 1944, דיווח דבר על התקציב הציוני בשנות המלחמה ומנה בתוכו את הסכום שהושקע "בחברת טפחות למתן משכנתאות שניות לשיכון". ההתאגדות הפורמלית אצל רשם החברות נרשמה ב-14 בפברואר 1945, מספר חברה 520014754. הפער בין 1944 ל-1945 אינו סתירה: 1944 היא ההחלטה וההקמה המהותית בסוכנות היהודית, 1945 היא הרישום.

מכאן ואילך טפחות נעה במסלול ממשלתי. ב-1949 היא הופכת לחברת בת של עמידר ונודעת בכינוי בנק עמידר. ב-19 בפברואר 1960 מדווח על המשמר על "התפתחות ניכרת בפעולות בנק עמידר - טפחות". וב-18 בדצמבר 1961, באותו עיתון:

"חברת טפחות הגישה לבנק ישראל בקשה להיהפך לבנק למשכנתאות - על כך מסר דובר ועדת השרים הכלכליים. טפחות שהינה חברת בת של עמידר..."

1974: הבנק מוחק את ההיסטוריה של עצמו

זהו, מבחינת תיעוד, האירוע המשמעותי ביותר בכל ציר הזמן. כשהבנק העביר את חשבונותיו למחשב, תאריכי הפתיחה האמיתיים נמחקו. בלשון הבודקים:

"בתהליך המחשוב אבדה כל ההיסטוריה של החשבון, מאחר שבקליטה למחשב קיבל כל חשבון את התאריך של יום הקליטה כתאריך הפתיחה, והיתרה ביום המחשוב היא נקודת ההתחלה של ניהול החשבון במחשב. לשון אחר: תנועות מהעבר לא נקלטו למחשב והבנק איבד מידע בעל חשיבות רבה לחקירה זו."

הבודקים שוחחו עם מי שכיהן כחשב הבנק מ-1971 והיה חבר בצוות המחשוב המקורי. ממנו עלו שני פרטים נוספים: הבנק לא ערך דוח מסכם בסוף פעולת המחשוב, וההפרשים שהתגלו בין הסליקה הידנית לממוחשבת "נחשבו כלא מהותיים ולכן נרשמו בדוח רווח והפסד של הבנק".

1975: "עלולים לטשטש את החומרות האמיתיות"

ב-31 ביולי 1975 פורסמה בעמוד הראשון של דבר ידיעה על דרישה בוועדת הכספים של הכנסת לבדוק מחדש את התנהלות בנק טפחות. יושב ראש ועדת הכספים חבר הכנסת זלמן שובל תבע מיושב ראש הוועדה י. קרגמן לבדוק את הפרשה ביתר יסודיות, ונימוקו, בלשון הידיעה:

"הדיווחים שנמסרו עד כה עלולים לטשטש את החומרות האמיתיות הנובעות מצורת פעילותו של בנק טפחות"

מה עלה מהדרישה הזאת לא אותר. פרוטוקולי הכנסת השמינית אינם נגישים במאגרים הפתוחים, ולא נמצאה החלטה, כתב אישום או עיצום שנבעו מהפרשה.

1980: על חודו של מיליון

ב-9 במרץ 1978 פרסם דבר את פילוח הבעלות בבנק טפחות לקראת ההפרטה: הממשלה החזיקה כ-52 אחוזים מהשליטה, ומשקיעי ישראל 16 אחוזים. התוכנית הייתה למכור את חבילת הממשלה לגוף ממוזג של כלל, משקיעי ישראל והחברה לישראל, והיא נתקעה מסיבה טכנית: "משקיעי ישראל היא חברה אמריקאית וחייבת לנהוג לפי חוקי המיזוג של ארה"ב".

שנה קודם, ב-12 ביולי 1977, דיווח מעריב כי משרד האוצר החליט עקרונית למכור. כלל ומשקיעי ישראל טענו אז שלפי ההסכם עימן שמורה להן זכות הסירוב הראשוני על מניות הממשלה, ובדיקה ברשות החברות שבמשרד האוצר קבעה שהטענה אינה נכונה.

ב-19 בפברואר 1980 תיאר מעריב, תחת הכותרת "על חודו של מיליון: כך זכה בנק המזרחי בטפחות", מהפך של הרגע האחרון. שורה אחת בכתבה מסבירה את הכותרת:

"עד יום ו האחרון, ההצעה הגבוהה ביותר לרכישת מניות הממשלה בטפחות היתה זו של בל"ל - 700 מיליון ל"י"

בנק לאומי הציע 700 מיליון לירות. בנק המזרחי הציע 701 מיליון וזכה. ב-30 במרץ 1980 דיווח מעריב על ביצוע העסקה, ובגוף הכתבה מופיע מה בדיוק נקנה: "המחאה בסך 701 מיליון לירות תמורת המניות... 52 אחוזים מהשליטה בבנק טפחות". לצד הכתבה הופיע תצלום ומתחתיו הכיתוב "אהרון מאיר, מנכ"ל בנק המזרחי".

שש שנים לאחר מכן, באפריל 1986, קבעה ועדת בייסקי כי ראשי הבנקים ובהם מאיר אינם יכולים להמשיך בתפקידיהם, והוא התפטר באותו חודש. בהמשך הורשע בבית המשפט המחוזי, וערעורו נדון בבית המשפט העליון בע"פ 2910/94 יפת ואחרים נגד מדינת ישראל. הרשעותיו שעמדו בערעור: קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ורישום כוזב במסמכי תאגיד. עונשו: שנתיים מאסר על תנאי וקנס 600,000 שקלים, ללא מאסר בפועל. ההרשעה נוגעת לוויסות מניות הבנקים ולא לרכישת טפחות.

2005: טפחות נמחקת, 1923 שורדת

סקירת מערכת הבנקאות של בנק ישראל לשנת 2005 נותנת את הכרונולוגיה המדויקת של המיזוג. בנק טפחות פעל כבנק נפרד עד 31 בדצמבר 2004. בינואר 2005 נכנס המיזוג לתוקף. באפריל 2005 בוטל רישיון הבנקאות של טפחות. בנובמבר 2005 שונה שמו של בנק המזרחי המאוחד בע"מ לבנק מזרחי טפחות בע"מ.

התוצאה התאגידית חדה: החברה ששרדה היא זו משנת 1923. טפחות, הישות של 1945, רשומה היום אצל רשם החברות כמחוסלת עקב מיזוג. מבחינה משפטית מזרחי טפחות הוא בנק המזרחי; טפחות נבלעה בתוכו.

במקביל, בין 2000 ל-2005, פעלה ועדת החקירה הפרלמנטרית לאיתור והשבת נכסים של נספי השואה. היא בחרה חמישה בנקים שהגדירה רלוונטיים לתקופה: לאומי, הפועלים, דיסקונט, מרכנתיל דיסקונט והמזרחי המאוחד. בנק טפחות לא נבדק ואינו מופיע באף אחד מפרוטוקולי הוועדה. בדוח הסופי, על פני 209,605 תווים, המילה טפחות מופיעה אפס פעמים.

ממצאי הבדיקה בבנק המזרחי המאוחד: 8,082 בעלי מניות רשומים בספרי הבנק מיום היווסדו, ומתוכם 309 בכתובת באירופה או בכתובת שאינה ידועה; בבנק הפועל המזרחי עוד 786. ובמשפט נפרד: "גילינו 136 בעלי מניות ששילמו עבור זכויות למניות שטרם הוקצו להם". חבות הבנק שטרם הוחזרה, משוערכת ליום 30 בספטמבר 2004, עמדה על 1,774,688 שקלים, לעומת 81,901 שקלים בבנק הפועלים.

הספרים עצמם שרדו במקרה. הבודקים מתעדים שהבנק "צמצם מאוד את שטחי האחסון בסניפים", שבמקרים רבים "הושמדו מסמכים ישנים ככל הנראה כדי לפנות מקום במחסן למסמכים חדשים יותר", ושלא היה נוהל שמירה. ואז:

"למרות האמור שמר סניף אחד את ספרי בעלי המניות; כאשר נודע למנהל הסניף על הבדיקה, הוא פנה למשרדנו והעביר את הספרים לטיפולנו."

ולגבי החשבונות הרדומים, היוזמה היחידה שתועדה פעלה בכיוון ההפוך: "הבנק לא שילם כנראה ריבית בחשבונות ללא תנועה, ולעומת זאת חייב אותם בעמלות", עד שחשבונות שיתרתם הייתה בזכות הפכו לחשבונות בחובה, ו"שנים מספר לאחר מכן נסגרו חשבונות אלה ביוזמת הנהלת הסניף". הדוח הסופי מוסיף: "לא נמצא דיווח של הבנק על סגירת חשבונות לא פעילים".

2012 עד 2026: הדפוס שחוזר

בעשור וחצי האחרונים הצטברו חמש החלטות אכיפה מול התאגיד, בסך 11,472,588 שקלים. אלה עיצומים מנהליים וקנסות אזרחיים, לא הרשעות פליליות.

• 20 בינואר 2004: ועדת העיצומים לתאגידים בנקאיים קובעת שבנק המזרחי הפר הוראות איסור הלבנת הון, אך מסתפקת בהתראה בכתב ואינה מטילה עיצום, בשל סמיכות ההפרות לכניסת החוק לתוקף.
• 19 בספטמבר 2012: עיצום כספי של 3,800,000 שקלים, על בסיס דוח ביקורת לפעולות בשנים 2007 עד 2010. בין ההפרות: ניהול חשבונות לעורכי דין ללא הצהרה על נהנה, אי דיווח על פעולות בלתי רגילות, ודיווחים שהועברו באיחור ניכר לרשות לאיסור הלבנת הון.
• 6 בפברואר 2023: עיצום כספי של 700,000 שקלים בשל הפרת סעיף 25 להוראת ניהול בנקאי תקין 450, שעניינה גביית חובות. ההפרה: אי דיווח ללשכת ההוצאה לפועל, בתוך שבעה ימים, על תקבולים שנתקבלו מלקוחות על חשבון חוב מחוץ ללשכה, וכן דיווחים בתאריך ערך שגוי ובאיחור. הכוונה המקורית הייתה מיליון שקלים, והסכום הופחת ב-30 אחוזים לאחר שימוע. בהודעת בנק ישראל נכתב שהליקויים "עלו מבקרה יזומה".
• 10 ביוני 2024: קנס אזרחי של 172,588 שקלים בשל החזקת אמצעי שליטה בתאגיד ריאלי משמעותי בשיעור העולה על המותר לפי סעיף 24א לחוק הבנקאות (רישוי).
• 25 במרץ 2026: עיצום כספי של 6,800,000 שקלים בשל הפרת ארבע הוראות בצו איסור הלבנת הון, ובכללן 12 מקרים של אי דיווח על פעולות בלתי רגילות ו-35 מקרים של סיווג חשבונות עסקיים כפרטיים בשאלוני הכר את הלקוח. הוועדה קבעה כי מדובר ב"כשל חמור בסיווג הפעולות", כי הבנק "התרשל בהפעלת שיקול הדעת", וכי "לא תיעד כראוי ובזמן אמת את שיקול הדעת שמבסס את אי הדיווח".

בתוך אותה תקופה נחתם גם הסדר ההימנעות מהעמדה לדין עם משרד המשפטים של ארצות הברית, ב-12 במרץ 2019, בסכום של 195 מיליון דולר. הסדר כזה אינו הרשעה, אך ההודאה בעובדות היא חלק ממנו, ובין היתר הודה הבנק בהחזקת דואר הלקוחות בישראל ובשווייץ במקום משלוחו אליהם.

מה שמחבר בין התקופות אינו הסכום. 195 מיליון דולר, 6.8 מיליון שקלים ו-1,774,688 שקלים הם סדרי גודל שונים לגמרי. מה שחוזר הוא התיעוד: ב-1974 נמחקו תאריכי הפתיחה; בפרשה האמריקאית הוחזק דואר הלקוחות במקום להישלח; ב-2023 נקבע שהדיווח להוצאה לפועל לא נמסר בזמן ובתאריכי ערך שגויים; וב-2026 שהבנק לא תיעד בזמן אמת את שיקול דעתו. בכל מקרה שבו נדרש תיעוד כדי לבדוק את הבנק, התיעוד לא היה שם.

מה שלא הוכח

הדיוק מחייב לומר גם מה חסר. הפריטים הבאים נבדקו ולא אומתו, ואין להציג אותם כעובדה:

• שמות המייסדים ובעלי המניות המייסדים של טפחות, ומספר המניות בהקמה. ההון, 50 אלף לירות ארץ ישראליות, כן מתועד.
• מה עלה מפרשת ההלוואות בבנק טפחות משנת 1975. הדרישה לבדיקה מתועדת, התוצאה לא אותרה.
• דוח ועדת בייסקי עצמו, וקביעותיו הספציפיות על בנק המזרחי כמוסד. הדוח אינו זמין ברשת.
• מה עלה בגורל 136 בעלי המניות ששילמו ולא קיבלו מניה, והאם שולם להם שיפוי. הבודקים כתבו שאת הדיבידנדים ומניות ההטבה "לא ניתן לשחזר", ולכן "יש לשקול את סוגיית שיפוי בעלי המניות בדרך אחרת".
• האם מניות טפחות עצמה נכללו בהסדר מניות הבנקים. טפחות אינה מופיעה ברשימת הבנקים המווסתים.
• קשר כלשהו להסכם ההעברה (Haavara) נבדק ונשלל. מונוגרפיה בת 115 עמודים על ההסכם נסרקה במלואה, ובנק המזרחי אינו מופיע בה ולו פעם אחת. הבנקים המוזכרים בה הם Paltreu, הרייכסבנק, ורבורג, אנגלו פלסטינה, הנוטע, וסרמן ובנק אגודת הטמפלרים.

מקורות: רשם החברות, data.gov.il. דוח ועדת החקירה הפרלמנטרית לאיתור והשבת נכסים של נספי השואה ונספח 3 שלו. סקירת מערכת הבנקאות של בנק ישראל לשנת 2005. החלטות הפיקוח על הבנקים מ-2012, 2023, 2024 ו-2026. הודעת משרד המשפטים של ארצות הברית מס' 19-215. ע"פ 2910/94 יפת ואחרים נגד מדינת ישראל. עיתונות בת-זמן מתוך אתר עיתונות יהודית היסטורית www.JPRESS.org.il, מיסודם של הספרייה הלאומית ואוניברסיטת תל-אביב: דבר 25.10.1944, הצופה 18.12.1944, על המשמר 19.2.1960, על המשמר 18.12.1961, דבר 31.7.1975, מעריב 12.7.1977, דבר 9.3.1978, מעריב 19.2.1980, מעריב 30.3.1980.