בשנת 1923 קמו בארץ ישראל שני בנקים של תנועות דתיות. האחד, בנק המזרחי, הוא היום בנק מזרחי טפחות. השני, בנק חברת הטמפלרים, היה בנק גרמני שבשנות השלושים הונפו על בניינו ביפו דגלי צלב קרס. במסמכי ועדת החקירה הפרלמנטרית של הכנסת שני הבנקים מופיעים בתוך אותו מנגנון: הסכם ההעברה עם גרמניה הנאצית.
בנק הטמפלרים החזיק את חשבונות ההעברה ברייכסבנק. בנק המזרחי, לפי ממצאי הוועדה, קיבל במקרים מתועדים כספים ישר מהזרוע הגרמנית של ההסכם. בספטמבר 1939 חלה על שני הבנקים אותה פקודה בריטית. הבנק הגרמני פורק. בנק המזרחי המשיך לפעול, ולפי רואי החשבון של הוועדה לא קיים את הצווים.
1923: שני בנקים, שתי תנועות
בנק המזרחי בע"מ נרשם אצל רשם החברות ב-6 ביוני 1923 תחת מספר החברה 520000522, שהוא עד היום מספרו של בנק מזרחי טפחות. את הבנק ייסד המרכז העולמי של תנועת המזרחי, והונו גויס ממכירת מניות בכינוסי התנועה בארצות הברית, באירופה ובדרום אפריקה.
אגודת המקדש (Tempelgesellschaft) היא תנועה נוצרית פרוטסטנטית מווירטמברג. אין לה קשר למסדר האבירים הטמפלרים מימי הביניים. חבריה התיישבו בארץ מ-1868 והקימו את המושבות הגרמניות בחיפה, ביפו, בשרונה (היום הקריה בתל אביב), בירושלים ובווילהלמה. לפי הארכיון הפדרלי הגרמני הקימה האגודה ב-1923 את בנק חברת הטמפלרים, Bank der Tempelgesellschaft. המטה היה ביפו והסניפים בחיפה ובירושלים, ולצד עובדים יהודים וערבים הועסקו בו יותר מארבעים גרמנים. [1] מקורות אחרים מציינים את 1924 או 1925 כשנת הייסוד.
הצלב על הבניין
בשנות השלושים חדרה המפלגה הנאצית אל קהילת הטמפלרים. ההיסטוריון ראלף באלקה, שחקר את סניף המפלגה בארץ, מתאר זאת כך: מ-1931 פנו יחידים לארגון החוץ של המפלגה, ואדריכל מחיפה כתב למפלגה ושאל איך מצטרפים. אחרי עליית היטלר לשלטון ב-1933 זינק מספר חברי המפלגה לכ-17 אחוזים מקרב המבוגרים, לעומת ממוצע של 5 אחוזים בקרב גרמנים בשאר העולם. לדבריו הם ראו בחברות במפלגה "מעין ביטוח". [2]
בימי המרד הערבי, בין 1936 ל-1939, הורה ראש המפלגה בארץ, קורנליוס שוורץ, שכל הגרמנים בארץ יענדו סמל צלב קרס, כדי שלא יתבלבלו בינם לבין יהודים או בריטים. באלקה מביא גם סיפור מאותן שנים: משאית החלב שנסעה בין המושבה הגרמנית וילהלמה לירושלים לקחה לפעמים נוסעים יהודים, והם נאלצו לנופף בדגל צלב קרס כשעברו באזורים ערביים. [2]
הצילום מ-1936 מראה את התקופה. על בניין בנק הטמפלרים ביפו מתנוססים דגלי צלב קרס, ובקומת הקרקע של אותו בניין, ממש מתחתם, שלטים בעברית. זה היה המרחב הכלכלי של אותן שנים: גרמנים, יהודים וערבים באותו רחוב ובאותו בנק.
הסכם ההעברה: חשבון על שם הטמפלרים ברייכסבנק
ב-25 באוגוסט 1933 נחתם הסכם ההעברה (Haavara) בין משרד הכלכלה של הרייך לבין בנק אנגלו-פלשתינה. יהודים שהיגרו מגרמניה הפקידו שם את כספם, הכסף שימש לקניית סחורות גרמניות שיובאו לארץ, והתמורה שולמה להם כאן.
נספח 1 לדוח ועדת החקירה, הבדיקה בבנק לאומי, מתאר בעמוד 42 איפה הופקד הכסף: בשני חשבונות מיוחדים ברייכסבנק, הבנק המרכזי של גרמניה הנאצית, ששמם Bank der Tempelgesellschaft, Sonderconto I ו-Sonderconto II. ובלשון הנספח: "בנק הטמפלרים יחזיק את ההכנסות בשני החשבונות המיוחדים ברייכסבנק לרשות אפ"ב". [3] כספם של יהודי גרמניה עבר דרך חשבונות שנשאו את שם הבנק של הקהילה הגרמנית בארץ, אותה קהילה שעל בניינה הונף הצלב.
"במישרין מ-PALTRO לבנקים אחרים: בנק המזרחי"
נספח 2 לדוח ועדת החקירה, הבדיקה בבנק הפועלים שערך משרד רואי החשבון הרצפלד-בלטברג, סוקר בעמודים 11 ו-12 את ארכיון חברת "העברה" ואת ארכיון המחלקה הגרמנית בסוכנות היהודית. הבודקים כתבו:
"דרך הסניף הגרמני של החברה, PALTRO, נעשתה ההרשמה והעברות הכספים הראשונות, ממנו לבנק הטמפלרים ולאפ"ב. דרך בנק הטמפלרים הועברו גם תשלומי יבוא לגרמניה."
ובהמשך:
"עם זאת, מצאנו מקרים של העברת כספים לא דרך בנק הטמפלרים ואפ"ב אלא במישרין מ-PALTRO לבנקים אחרים: בנק המזרחי, בנק ברקליס, בנק יפת ובנק הפועלים." [4]
PALTRO, שבמקורות אחרים נכתב Paltreu, הוא "חבר נאמנים ארץ ישראל" שנוסד בברלין ב-17 באוגוסט 1933 והפעיל את ההעברה מהצד הגרמני. [3] המסלול הרגיל של הכסף עבר דרך בנק הטמפלרים ואפ"ב. במקרים שתיעדה הוועדה הכסף דילג עליהם והגיע ישר לבנק המזרחי.
חשוב לדייק במה שהמסמך אינו אומר. הבודקים לא פירטו את מספר המקרים, את הסכומים או את שמות המעבירים. אין במסמך עדות להעברה ישירה בין בנק הטמפלרים לבנק המזרחי, ואין בו טענה שבנק המזרחי היה צד להסכם. הוא קובע דבר אחד: בנק המזרחי קיבל כספים ישר מהזרוע הגרמנית של ההעברה. המונוגרפיה הקנונית על ההסכם (פיילכנפלד, מיכאליס ופינר, מכון ליאו בק, 1972) אינה מזכירה את בנק המזרחי כלל, משום שהיא מתארת את מוסדות ההסכם, ואילו ממצא הכנסת עוסק בהעברות בודדות שאותרו בתיקים.
מניות בנק המזרחי בעיתונות הגרמנית-יהודית, 1935
באותן שנים בנק המזרחי היה מוכר לקהל היהודי בגרמניה. בדצמבר 1935 סקר כתב העת Palästina-Nachrichten את המסחר בניירות ערך בתל אביב, וכתב שמתקיימות גם קניות ומכירות של מניות בנקים קטנים יותר, "כמו Misrahi-Shares (Misrahi Bank Shares)", אף שזו "חשיבות משנית". [5] מניות בנק המזרחי נסחרו, והמשקיעים דוברי הגרמנית ידעו על כך.
ספטמבר 1939: אותה פקודה, שני גורלות
עם פרוץ המלחמה הוציא הממונה הבריטי על רכוש האויב צו, וכספים של נתיני מדינות האויב חויבו בדיווח ובהעברה אליו. הצו לגבי גרמניה נכנס לתוקף בספטמבר 1939, לגבי פולין בינואר 1940 ולגבי בלגיה ביוני 1940.
בנק הטמפלרים פורק מ-12 בספטמבר 1939 בידי הכונס הרשמי של ממשלת פלשתינה, והפירוק נמשך עד פברואר 1948. [1] בנק המזרחי המשיך לפעול. נספח 3 לדוח ועדת החקירה, ממצאי הבדיקה בבנק המזרחי המאוחד שערך משרד כספי את כספי, מביא את מכתבי ההנהלה מאותם חודשים. במכתב מ-29 באוקטובר 1939 נכתב ליד פיקדונות בסך 28,000 לא"י: "המפקידים אינם יכולים לתבוע את פקדונותיהם כעת בהיותם בחו"ל או שאין לשער שיתבעו אותם מסיבות אחרות". במסמך מאמצע 1940 תיאר מר פנקס מהנהלת הבנק את חובו האמיתי של הבנק וציין במפורש: "מזה ליהודי גרמניה, פולניה ובלגיה". הבודקים קבעו שאלה "צווים שהבנק לא מילא אותם". [6]
בטיוטת מכתב של ההנהלה מאותה תקופה נמצאה שורה מחוקה: "הרודן הגרמני מתכונן למעשי תוקפנות נגד פולין". לדברי הבודקים זה מאשש ש"הנהלת הבנק ידעה על הנעשה באירופה". [6] את המכתבים המלאים מ-1939 ו-1940 הבאנו בכתבה החשבונות הרדומים: מה מצאה ועדת החקירה בארכיון בנק המזרחי.
אשראי על חשבון המפקידים
למה דיווח בנק המזרחי לאפ"ב על כספים "שלא יידרשו"? רואי החשבון של הוועדה כתבו את דעתם במפורש:
"לדעתנו נועדו הדיווחים על כספים שלא יידרשו, או שבעליהם בחוץ לארץ, לשם קבלת אשראי בנקאי מוגדל מבנק אנגלו-פלשתינה שקיימת סבירות שהכרזת בנק על סכום פיקדונות של לקוחות שלא יידרש היא למעשה הכרזה, על כך שכספי הלקוחות הללו הפכו לכסף של הבנק בקופת הבנק." [6]
בפרוטוקולי הדירקטוריון בין 1940 ל-1943 נרשם בסעיף נפרד היקף הפיקדונות "שכנראה לא ידרשו מסיבות שונות", בין 43 ל-55 אחוזים מכלל הזכאים. [6] במילים פשוטות, לפי הבודקים: הבנק ביקש הלוואה גדולה יותר על סמך כספם של מפקידים שלא יוכלו לחזור ולדרוש אותו.
1962 עד 2012: מי קיבל פיצוי
ישראל הפקיעה את רכוש הטמפלרים, ושילמה עליו. ב-1 ביוני 1962 נחתם בז'נבה הסכם בין ישראל לגרמניה המערבית בעניין רכוש גרמני חילוני בישראל. [7] ב-14 בספטמבר 1965 דיווחה סוכנות JTA שישראל התחייבה לשלם לטמפלרים 14.4 מיליון דולר. [8] צאצאי הקהילה שבה כשישית מהמבוגרים היו חברי המפלגה הנאצית קיבלו פיצוי על רכושם.
מפקידי בנק המזרחי באירופה נשארו ברישומים. ב-2005 קבעה ועדת החקירה שעל בנק המזרחי להשיב 12.9 מיליון ש"ח. [9] ב-2007 הודיע הבנק לחברה לאיתור והשבת נכסים של נספי השואה כי "אינו מקבל את תוצאות הבדיקה". [10] ב-2012 שילם הבנק 9.5 מיליון ש"ח בהסכם פשרה עם החברה, במפורש בלי להודות בחבות. [11]
מה עוד פתוח, ואיפה התשובה
מספר ההעברות והסכומים מ-PALTRO לבנק המזרחי אינם ידועים. הרשימות נמצאות בארכיון המחלקה הגרמנית של הסוכנות היהודית ובארכיון חברת "העברה" בארכיון הציוני המרכזי.
גם לא ידוע אם בנק המזרחי היה נושה או חייב של בנק הטמפלרים כשזה פורק. התשובה נמצאת בתיקי הפירוק של בנק הטמפלרים בארכיון הפדרלי הגרמני בברלין, תחת הסימול BArch R 172: התחייבויות סניף יפו "לרבות העברות Haavara" (R 172/42 עד 45), ספר החשבונות השוטפים עם חברת "העברה" (R 172/5), ותיקי הוועדה המפקחת על הפירוק (R 172/34). התיקים אינם סרוקים ברשת, והם הוזמנו מהארכיון. [1]
ממצאים חדשים יתווספו לכתבה זו עם תאריך.
תיקון, 7 בנובמבר 2026
בכתבת ציר הזמן של בנק מזרחי טפחות נכתב שקשר להסכם ההעברה "נבדק ונשלל", על סמך המונוגרפיה מ-1972. נספח 2 לדוח ועדת החקירה של הכנסת מתעד מקרים של העברת כספים במישרין מ-PALTRO לבנק המזרחי. הנוסח שם תוקן בהתאם.
המשך קריאה
החשבונות הרדומים: מה מצאה ועדת החקירה בארכיון בנק המזרחי, המכתבים המלאים מ-1939 ו-1940.
מקורות: [1] Bundesarchiv, BArch R 172, Bank der Tempelgesellschaft/Bank of the Temple Society Ltd. in Liquidation, Findbuch. [2] "Parteimitgliedschaft als Versicherung", ראיון עם ההיסטוריון ראלף באלקה, taz, 10 בפברואר 2026. [3] ועדת החקירה הפרלמנטרית לאיתור והשבה של נכסי נספי השואה, נספח 1: הבדיקה בבנק לאומי לישראל, עמוד 42. [4] שם, נספח 2: הבדיקה בבנק הפועלים, הרצפלד-בלטברג ושות', עמודים 11 ו-12. [5] Palästina-Nachrichten, 1 בדצמבר 1935, עמוד 11. [6] שם, נספח 3: ממצאי הבדיקה בבנק המזרחי המאוחד, כספי את כספי ושות', עמודים 8 ו-9. [7] United Nations, Reports of International Arbitral Awards, כרך XVI, Case of German Secular Property in Israel, צו מ-3 ביולי 1962. [8] JTA, 14 בספטמבר 1965. [9] TheMarker, 18 בינואר 2005. [10] TheMarker, 29 במאי 2007. [11] הודעת בנק מזרחי טפחות מ-5 בנובמבר 2012. רשם החברות, חברה 520000522. צילום: קרל לוץ, 1936, נחלת הכלל.
בינה מלאכותית סייעה באיתור המקורות ובניסוח. כל ציטוט נבדק מול המסמך המקורי. אין באמור ייעוץ משפטי.